אלון אבן-פז נולד בכפר הנשיא בשנת 1953, גדל בירושלים, למד במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל בין השנים 1982-1978 וזכה בפרס קרן שרת האמריקאית-ישראלית לאמנות ועיצוב בשנת 1983. בשנים שלאחר מכן עבד במשרד עיצוב ולאחר עשר שנים פתח משרד עצמאי.

המקצוע התאים לו בצורה מיוחדת: הוא התברך בסקרנות ובתשוקה לפרטים זעירים לצד הבנה טכנית ודייקנות יוצאות דופן. הוא אהב להשקיע שעות בחיפוש אחר הקו הנכון, נקודת החיבור המדויקת והמיקום האידיאלי לכל ציר קטנטן של מכשיר מורכב. המקצוע אפשר לו להפגין את היצירתיות ואת אוסף הכישורים והידיעות הנרחב שלו, במסגרת פתרון האתגרים הטכניים והתאמתם של האובייקטיבים למהנדסים, ליצרנים ולחומרים עצמם. עבודתו התאפיינה גם בדאגה עדינה לאסתטיקה וליופי, לצד השימושיות.

עולם העיצוב אפשר לאלון לנוע בין התמחויות קצרות ושונות מאוד זו מזו לאורך הקריירה: הוא נעשה בקיא באופן פעולתם של מעגלים אלקטרומגנטיים, סורקים, סיבי פחמן בצינורות, קפיצים מכניים של ממטרות, חנקן נוזלי לחומרים ביולוגיים ועוד ועוד. הוא שוטט בין שדות חקלאיים בקיבוץ מגל למודנה שבצפון איטליה ובין מעבדות מחקר בצפון הארץ לסופרמרקטים ניסיוניים בסנט פטרבורג וברמת גן – ובין לבין אהב מאוד להיות בבית, במשרדו הצפוף. שם השולחנות היו עמוסים בטיוטות על גבי דפים, פתקים וקרטונים, ובמחשב היו פתוחים קבצים שונים שבהם ריחפו חלקי מכשירים משונים.

בין מעברי הדירות השונות, בניית הבית בכפר וגידול הילדים הציור היה קו מתמיד, ובשנים האחרונות הוא תפס חלק הולך וגדל בחייו. ב-2017 נמנה עם מקימי גלריית מרי ואף שימש כיושב-ראש שלה. ציוריו מתפרשים על טווח רחב של סגנונות, מציורים מופשטים גדולים ועד איורים שהיו יכולים לעטר ספרי ילדים. חלק מרישומיו נעשו בן רגע, במעין צילום של חלל החדר והנפשות השרויות בו, בעוד שציורים אחרים המתינו על קיר הסטודיו במשך חודשים, וצברו שכבות רבות של צבע שמן עכור וכבד.

רבים מציוריו מציגים אווירה כפרית. מופיעים בהם דימויים של הבית, ושל מה שנשקף ממנו: הגן, השדות והחיות המשוטטות בסביבה. עם זאת, אלה לא ממש ציורים פסטורליים. לעתים הצבעים העליזים מתלכדים לכדי פרספקטיבה שקורסת אל הצופה ומקנה תחושת אי-יציבות, ולעתים שכבות הצבע מכסות זו על זו בשקיפות שהופכת את הדמויות, הקירות והרהיטים לחמקמקות כרוחות רפאים. הקווים שאמורים להיקטע כדי לסמן את גבולות האובייקט הולכים ומיטשטשים עד כדי היעלמות, ומותירים את הצופה לתהות מה ניבט מהתמונה.

בציוריו המשחקיים, מתגלה עולם דימויים מגוון ופרוע: תנין מציג לראווה את העשבים שצמחו על גבו, חתול מגיח עם דג בין שיניו, האנפות יוצאות לשוטטות וסירת קיטור גדולה מפציעה מן הים. קשה לחלק את ציוריו של אלון לתקופות מובחנות, ואולי גם אין צורך: אלו קולות שונים שהתקיימו בכפיפה אחת, לעיתים במאבק קטן ולרוב בשמחה גדולה.

אלון היה בן זוג אוהב ואבא מעולה לשלושה ילדים. הוא עזר לילדיו בדרכם, דאג להם והיה גאה בהם. הוא גם היה חבר נאמן: בזמן לימודיו בבצלאל נוצרה קבוצה של חברים שממשיכים להיפגש ולצייר יחד עד היום. כמה מציוריהם מוצגים בתערוכה זו.

קרוביו הכירו אותו כאיש נדיב וטוב לב. קפדן בפרטים, אך גם פתוח לחשוב מחדש על העולם. הוא אהב לישון עד מאוחר ולהתבטל כשהזדמן, אך גם יצא לרכוב, לשחות ולגלוש בכל הזדמנות. ובעיקר, הוא נשאר תמיד סקרן. במרץ 2022 מת בפתאומיות לאחר שלקה בלבו בזמן חופשה באיטליה.