המגוון הרחב של אמני גלריה מרי שמורכב מאמנים בעלי סגנונות שונים החל מציור ריאליסטי דרך מופשט, קולאז'ים ורישום אדריכלי, מאפשר פלורליזם יצירתי והתייחסות מעניינת לאמנים שנבחרו לקבל הומאז׳.
הומאז'ים וציטוטים של אמנים אחרים או תקופות שונות מוכרים בתולדות האמנות ואפילו מהווים דרך התפתחותית בקריירה של לא מעט אמנים. יש המייחסים לפיקאסו השפעות וציטוטים של טולוז לוטרק כמו גם אמנים אחרים. סיפור ידוע עליו שהיה מבקר בחדרי העבודה של אמנים אחרים והיה אומר להם "באתי לגנוב". אבל תמיד הגניבה עברה דרך הפריזמה האישית והאישיות שלו והפכה לנכס מזוהה בשפתו המיוחדת. כך גם אמנים אחרים שמתייחסים בדרך כלל בהערצה לאמני עבר או אמנים חיים ועורכים להם הומאז'ים. בארץ עשו את זה יגאל תומרקין, יאיר גרבוז, רפי לביא, מנשה קדישמן, תמר גטר, משה גרשוני ועוד. במיוחד ידוע היחס הנערץ ליוזף בויס שהיה מעין מנטור קונספטואלי לדור שלם של אמנים ישראלים.
התערוכה בגלריה מרי מתייחסת לז'אנר הזה באמנות כשכל אמן ואמנית בקבוצה לקחו על עצמם אמן או זרם שקרוב לליבם תוך ניסיון להטמיע את רוח היצירות בתוך המוצר הסופי. לרוב היחס למקור כמעט ולא מזוהה. חברי הקבוצה לקחו על עצמם חופש יצירתי ויחד עם זה עצם היציאה מהרצף הרוטיני של עבודה אמנותית שבשגרה, הניב חשיבה, ניתוח ועומק רגשי אצל כל אחד ואחת מהמציגים ולצופים מוענק אשכול מיוחד ורענן של מקבץ עבודות אמנות לא צפוי.
אריה ברקוביץ, אוצר התערוכה