שלוש סדרות של עבודות בחרה הציירת רינה עזרוני להציג בתערוכה שלפנינו: חלומות, אופנה וילדוּת.

חלומות
סדרה של תצלומי כפולות עמודים ועליהם ציורים, רישומים ושרבוטים, המופיעים לצד טקסטים בכתב יד. התצלומים בצבעוניות שחורה וכחולה, מפותחים ומודפסים על בדי קנבס לבן. אלו דפים מתוך יומן ציור, מתוך ספר אמן, אשר רינה נוהגת לרשום בו את חלומותיה לצד רישומים וציורים.
סדרה זו מתאפיינת בריבוד של טכניקות ושל שפות ביטוי חזותיות; תיעוד יומני, כתב יד, ציור ורישום על נייר, צילום, והדפס זירוקס על יריעות בדי קנבס.

אופנה
סדרת עבודות צבע על נייר, ציורי דמויות אנושיות, דיוקנאות אקספרסיביים של נשים וגברים, מצוירים בטכניקה מעורבת בצבעי מים, גואש, אקריליק ודיו.
בסדרה זו ניתן דגש רב לפרטי הלבוש, להבעות הפנים ולשפת הגוף, המצטרפים אלה לאלה ליצירת המופע החזותי של כל דמות ודמות.

ילדוּת
סדרת הדפסי מונוטייפ (הדפס יחידני) מצוירים על מצע אקרילי, ציורי דמויות בשחור-לבן, שנוצרו בהשראת טכניקת חיתוך העץ שאותה למדה רינה בילדותה. במהלך העשייה היא משחזרת פיסות מזיכרונות ילדותה, מכניסה אותנו בכנות ובאומץ אל עולמה הפנימי, הלא מודע, ומשם פותחת לנו פתח אל העולם הפנימי והלא מודע שלנו, הצופים.
את שפות החלום, את זיכרונות הילדוּת ואת ההשתאות ממופעים ויזואליים היא ממירה בשפת הציור, בחומרי הציור והגרפיקה, ברישום, בציור בצבע, בכתב יד, בצילום ובהדפס.
את המתבונן הנעתר לעבודותיה מלבישה רינה בחליפה מיוחדת: "חליפת הלא-מודע".

חליפת הלא-מודע
העוטים את חליפת הלא-מודע נוקשים בדלת המובילה אל עולם מסתורין, השוכן מתחת או מעבר לקיר כלשהו. הדלת מובילה אל מקום השוכן מעבר למצב הערוּת, אל מעמקי הנפש ואל צפונות הלב, הגוף והתודעה. אל מעמקים חבויים מעינינו, אך כאלה המבצבצים ומופיעים בהבעות הפנים, בשפת הגוף ,בבחירה של מלבוש, של תכשיט או של אבזר כלשהו. זהו עולם של מחשבות, רגשות ותחושות, עולם מעמקים מדומיין ונחלם, שחלים בו חוקי החלום, על הפרדוקסים, הסמלים והחידות המשוקעים בהם.
המתבונן הלובש את "חליפת הלא-מודע" ישהה בעת ובעונה אחת בעולמה הלא מודע של האמנית, על עושר הדמויות והאמירה האמנותית שבו, ובעולמו הפנימי שלו עצמו, עולם החלימה, ההיזכרות והילדוּת, עולם הפנטזיה ומימושו החזותי באופני לבוש והופעה.
בספרו של הפילוסוף הצרפתי מוריס מרלו-פונטי "העין והרוח" (1964), עבודת הצייר משכנעת בעצם ה"שיתוף הבלתי אפשרי של הראייה עם הבלתי נראה, של ההופעה עם ההוויה". עבודת הצייר היא ש"מביאה בפניו עדות של חקירה בלתי נגמרת, הניצתת מחדש מיצירה ליצירה. חקירה שאינה יכולה להגיע לכלל פתרון ושלמרות כך מולידה יכולת הכרה, חקירה שתכונתה הייחודית היא בהשגת יכולת הכרתו של הנראה, רק דרך אקט הגורם לנראה להופיע על פני בד הציור."
"... מהות וקיום, מדומה וממשי, נראה ובלתי נראה – הציור מערבב את כל הקטגוריות שלנו בפורסו בפנינו את יקומו החלומי, יקום של מהויות גשמיות, יחסי דמיון יעילים ומשמעויות אילמות..."... פילוסופיה זאת... היא זו המפיחה חיים בצייר – לא כאשר הוא מבטא את דעתו על העולם, אלא ברגע שראייתו הופכת למחווה, כפי שאומר סזאן, 'חושב בציור'..."
(הקדמה מאת קלוד לפור לספר "העין והרוח" מאת מוריס מרלו פונטי עמ' 25, 26
"העין והרוח" – מאת מרלו פונטי עמ' 44, 46).

רוני ברות


_____________

Rina Ezroni presents three series: Dreams, Fashion, and Childhood.

Dreams
The “Dreams” series comprises photographs
of double spreads from a journal, forming an artist’s book, Rina’s dreams recorded along with drawings and paintings, sketches and scribbles, handwritten texts. Blue and black drawings are developed and printed on white canvas.
This series is characterized by layered techniques and varied visual expressive languages; dreams documentation, handwriting, painting and drawing on paper, and photocopy printing on canvas.

Fashion
A series of color works on paper, human figures, expressive portraits of men and women in mixed technique such as watercolor, gouache, acrylics, and ink.
This series places great emphasis on details of clothing, facial expressions and body language, together creating the visual language of each figure and its appearance.

Childhood
The monotypes (unique prints) painted on acrylic surfaces, black and white paintings of figures, were inspired by the woodcut technique that Rina studied in her childhood. During
this process, Ezroni recreates fragments of childhood memories, bringing viewers into her inner world with sincerity and courage, inviting viewers into her subconscious. From there, she opens a gateway into our innermost world, the subconscious that belongs to us, the viewers.
Ezroni replaces the language of dreams, childhood memories, and astonishment at visual appearances with the language of painting, painterly materials, drawing, colorful painting, handwriting, photography and printmaking.
Viewers responding to her works are dressed by Rina in a special outfit: The Dream Garment.

The Dream Garment
Those who put on the Dream Garment knock on the door leading to a world of mystery dwelling underneath or beyond the “wall.” The doorway leads to a place located beyond the conscious state to the depths of the soul and secrets of the heart, body, and waking life. Instead, it guides one towards the invisible hidden depths, parts of which peer out to appear in facial expressions, body language, and the choice of clothing, jewelry, or fashion accessory. This is a world of thoughts, emotions and sensations, a universe of imagined and dreamed-of depths in which dream logic applies, with all of its embodied paradoxes, symbols, and enigmas.
The observer dressed in the Dream Garment will remain simultaneously in two realms: both in the artist’s subconscious so rich in characters and statements, and in one’s own inner world, the world of dreaming, memories, and childhood, the world of fantasy and its visual concretization in the form of fashion and appearance.
French philosopher Maurice Merleau-Ponty, in his essay Eye and Mind (1964), has written about the connection between the body and painting, the visible and the invisible, the appearance and the being:
"The painter’s work is convincing due to the impossible cooperation between vision and the invisible, of appearance and being. The painter’s work is evidence of the unending study that is rekindled from painting to painting. This research cannot ever be solved, yet it gives rise to the ability of recognition. It is research unique in achieving the ability to recognize the visible only through an act causing the visible to appear on the canvas..."
"...This philosophy... is what animates the painter—not when he expresses opinions about the world but in that instant when his vision becomes gesture, when, in Cézanne's words, he "thinks in painting."

Roni Baroth