תערוכתה החדשה של יעל בוברמן-אטאס בגלריה מרי נחלקת לשני רגעים, שני משכים, שתי פעימות. אלה הם רגעים כה פרוזאיים, שאלמלא צדו את עיניה של הציירת ואלמלא הציירת צדה אותם בציוריה, היו חולפים ללא כל זכר. חדר עם חלון הוא רגע. כיסא ריק הוא רגע. חדר ריק שמתמלא הוא רגע – וזהו הרגע השני בתערוכה.

_____________________

Yael Boverman-Attas's new exhibition at Marie Gallery contains two moments, two durations, two beats. These are such prosaic moments that, had they not caught the painter's eyes, and had the painter not captured them in her paintings, would have passed without trace. A room with a window is a moment. An empty chair is a moment. An empty room being filled is a moment - and that is the second moment in the exhibition.

משתתפים: אלון אבן פז (ז״ל) | דפנה אודיש | ריבה אודיש | ג'ודית אניס | הדסה בארי | יעל בוברמן-אטאס | רוני ברות | אלחנדרו גולדברג | מירי גרמיזו | מאיר ראובן זלבסקי | נעמי טנהאוזר | נחום מלצר | רינה עזרוני | אביגיל פריד | חנה קרומר | אורי ראושר

תערוכה משותפת לגלריות אגריפס 12 ומרי במסגרת פסטיבל מנופים לאמנות עכשווית בירושלים

האמנים: דורון אדר | ג'ודית אניס | מקס אפשטיין | הדסה בארי | יעל בוברמן-אטאס
רוני ברות | אלחנדרו גולדברג | מירי גרמיזו | לנה זידל | עודד זידל | מאיר ראובן זלבסקי
נעמי טנהאוזר | גבי יאיר | אריאן ליטמן | נחום מלצר | ריטה מנדס-פלור | שרה נינה מרידור | בן סיימון | רינה עזרוני | רינה פלד | אביגיל פריד | נטשה קוזנצובה | חנה קרומר | אורי ראושר | בתיה רוזנק | רות שרייבר

עבודת אמנות היא - בין השאר - תוצאה של מערכת יחסים בין אמן לבין מרחב עבודה. מעשה במרחב היא עלילה המתרקמת מתוך המקומות בהם שוהים ופועלים אמנים החברים בשתי זירות אמנות בירושלים: גלריה אגריפס 12 וגלריה מרי. הסטודיו, החלל הביתי, המרחבים החיצוניים או הזיקות שבין הפנים לבין החוץ, גם בין הפיזי לבין הנפשי, הם חוטי המארג השזורים בין המעברים השונים כדי לספר סיפור חזותי-עכשווי על מרחבי עבודה ועל מעשים.

התפיסה העכשווית של הסטודיו האידיאלי של האמן היא היותו מרחב משתנה, הן ממשי והן ווירטואלי, הפעיל במסגרות זמן שונות. הסטודיו, בהקשרים העכשוויים, הוא בין השאר מודל טרנס-דיסציפלינארי של התבוננות אל העולם הגדול שבחוץ ושיתוף פעולה עמו. האמנים הם בין הראשונים המבחינים בהתרחשויות ובלכידתם של פרטים הנדמים קטנים. התבוננותם של אמני התערוכה על מרחבים היא מפגש ומשחק בין נקודות מבט. בעוד הם מסיירים בגופם הנוכח במרקם העולם כבמרחב עבודה, הם מפיחים חיים בחוטי המארג השזורים במעברים השונים; ומספרים על התרחשות חזותית עכשווית.

נאוה ט׳ ברזני



A joint exhibition to Agripas 12 and Marie Galleries as part of Manofim Jerusalem Contemporary Art Festival

Artists: Judith Anis | Roni Baroth | Hadassah Berry | Yael Boverman-Attas | Chana Cromer | Doron Adar | Max Epstein | Rina Ezroni | Avigail Fried | Miri Garmizo | Alejandro Goldberg | Natasha Kuznetsova | Ariane Littman | Rita Mendes-Flohr | Nahum Meltzer | Sarah Nina Meridor | Rina Peled | Uri Rauscher | Bitya Rosenak | Ruth Schreiber | Ben Simon | Nomi Tannhauser | Gabi Yair | Lena Zaidel | Oded Zaidel | Meir Reuven Zalevsky

The work of art is the outcome, among others, of a relationship between an artist and a workspace. Spatial Action is the visual plot woven from the places in which the member artists of two art arenas in Jerusalem spend time and interact: the galleries Agripas 12 and Marie. The studio, domestic space, external spaces, or the links between interior and exterior, the physical and psychological, are the intertwining threads between spaces that form the fabric of the contemporary visual narrative of workspaces and actions.

The contemporary perception of the ideal artist’s studio is that it is a changing space, both concrete and virtual, in varying time frames. It is seen as a transdisciplinary model of observation of, and working with, the external world. Artists are among the first to distinguish events and capture busy, seemingly tiny details of events. The different views of space by the exhibiting artists form an encounter and a play between perspectives. As they bodily move through the texture of the world, they breathe life into the fabric threads between spaces; and narrate about a contemporary visual occurrence.

Nava T. Barazani
 

הדסה בארי, מציגה עבודות חדשות מקייץ 2022 על פיצולים וקרעים שנפתחים באופן סמוי או גלוי בטבע

תערוכת היחיד של האמנית ג'ודית אניס, באוצרותו של סשה אוקון, מציגה סדרה של הדפסים וקולאז'ים שנוצרו בהשראת ה”דואנדה”. גוף העבודות מבוסס הן על רישומים שנעשו בלייב בזמן חזרות להקת הפלמנקו של בית הספר לפלמנקו נטורל בירושלים, והן בהשראת פסליו של רודן. וכך הגדיר המשורר פדריקו גארסיה לורקה במאמרו משחק הדואנדה ותורתו (1933) "דואנדה הוא שד, כוח מסתורי שמשתלט על אדם בתנאים מסוימים, מאלץ אותו ללכת מעבר ל"אני" שלו. אמנות בהשראת דואנדה הינה משחק של מוות, נחוץ ליצירתיות אמיתית, בין אם ריקוד, שירה, דרמה או ציור".

The solo exhibition of the artist Judith Anis, curated by Sasha Okun, presents a series of prints and collages inspired by the "Duende". The body of work is based both on drawings made during the rehearsals of the flamenco band of the Flamenco Natural School in Jerusalem, and inspired by Rodin's sculptures. And this is how the poet Federico Garcia Lorca defined it in his article Theory and Play of the Duende (1933): “Duende is a mysterious power, it takes over a person under certain conditions, forcing the person to go beyond the ego. Art inspired by Duende is a game of death. Duende is necessary for true creativity, whether dance, poetry, drama, or painting ”.

אנו, ארבע אמניות ממוצאים אתניים ותרבותיים שונים, כולנו בשנות השישים לחיינו, בחרנו להציג תערוכה משותפת. לצד היצירה המלווה אותנו מזה שנים רבות, התמודדנו במהלך חיינו עם מוכבויות כגון הגירה, פריפריאליות, זרות, אובדן, התמודדות עם זכרון השואה ועוד, וכל אלה באים לידי ביטוי ביצירה שלנו.

שם התערוכה - וונדרוומן - מבטא את הפלא של קיומנו כנשים/אמניות, הפלא של ניסיון החיים המצטבר הבא לידי ביטוי גם בתחום האמנות, הפלא של הכוחות אשר אפשרו לנו לצלוח את מהמורות החיים האישיים והמקצועיים - הכוללים גם יצירה לצד אימהות או סבתאות - הפלא של מעיין היצירה המתגבר והפלא של החופש היצירתי שמתפתח עם השנים. רצינו לתת מקום לפוטנציאל הזה, להשתחרר ולהתעצם עם הגיל אשר אינו מקבל מספיק נראות בשדה האמנות.
את התערוכה אצרנו יחד תוך שיתוף פעולה ותמיכה הדדיים. תהליך זה הינו חלק מהאופן שבו אנו רוצות לראות את האפשרות להעצמה אישית בתוך קהילת האמנות בה אנו חיות ויוצרות. אנו רואות את התערוכה כחלק משִׂיחָה מתמשכת על מקומה של האישה בחברה באופן כללי וגם תוך התמודדות עם סוגיית הגילנות.

_______________________


We are four artists of different ethnic and cultural backgrounds – all in our sixties – who have joined together for a group exhibition. As creators over the course of years, we have addressed complex subjects including immigration, cultural alienation, loss, dealing with the weight of Holocaust memories and more; all are manifested in our art work.

The name of the exhibition – WonderWoman – expresses wonder at our existence as women/artists, wonder at each of our respective accumulated life experience expressed in our art, wonder at the forces that allowed us to overcome personal and professional life pitfalls – including creating while being hands-on mothers (whether as a single mother or raising a large family) or grandmothers. We attest to the flow of creativity and greater freedom that come in later years. We want to allow for the space and empowerment that may yet come with age – and we note – a lack of serious attention paid to artistic maturity within the art world.

We jointly curated the exhibition through cooperation and mutual support. We see this process as enabling personal realization within the art community where we live and create. In this exhibition we add to the ongoing conversation about the place of women in society in general, while particularly addressing the issue of ageism.

Infinity

This miraculously still green stem
has leaves to unfold,
holds in its core buds,
life that will bloom.

This old loving heart
can give, can embrace.
There is yet time to expand
in joy, in celebration, in creation.

Chana Cromer 2022

__________________________


מתוך השיר "על הצבע ירוק "

ירוק הוא צבע צעיר.
באביב הגבעולים הראשונים
פורצים מהאדמה ונדמים לאור.
בצבע זמני, צבע דק דק,
שנקלט לעיניי כשמש בבוקר בראשיתי.

בהתחלה גם אנחנו ירוקים,
מסורבלים בדחף שלנו לצמוח.
עם השנים אנחנו נעשים כהים, חדים.
מאבדים את השרף החי
של גיל הנעורים.

אבל עדיין מסתתר בי
טעם התלתן,
מימים ששכבתי על הדשא ביום אביב.
הירוק העז של נעורים הוא זמני.
אבל בחלומי נשמר שטיח דשא
על יד רגליי.
בצבע דומה לתפוח גרני סמית.
ירוק יותר מירוק,

2022 חנה קרומר

כמו בתערוכותיה הקודמות גם בתערוכה ״פרדי״ רינה עזרוני עוסקת בדמויות אנושיות. הפעם בנוסף לציורים באקריליק, עזרוני מציגה פסלוני דיוקן מחמר וספרי אמן.  
ציוריה של עזרוני רב שכבתיים ומאפשרים ״קריאות״ שונות של הדימויים המתגלים תוך שהייה ממושכת מולם. הדמויות מורכבות, מופשטות ומוכתמות בצבעים דהויים רבי גוונים והבעה. בעבודותיה אין הקפדה על ביצוע נקי, שלם, חד וסופי. עזרוני יוצרת מתוך אי וודאות את הגנרי. אין חד משמעותיות לא בתהליך ולא בתוצאה - הכל מורכב ומרובד. הקומפוזיציה ״הסופית״ מתגלית בדיעבד ללא תכנית ידועה מראש. פעולה מובילה לפעולה, שכבה נוספת על גבי שכבה. לעיתים זו מחיקה לעיתים הסתרה. להט היצירה נרגע תוך כדי העבודה עד לתהייה הבאה וחוזר חלילה. אצל עזרוני העבודות לא בהכרח סופיות, הן נכונות לאותו הרגע ומועדות לשינוי.
גם פסלוני הדיוקן נוצרים מתוך תהליך של חיפוש צורה, מעיכה אקראית של החמר ותגובה לצורה. כמו במקרה של כתם דיו לא מתוכנן, המקריות וקבלת התוצאה ללא שיפוטיות מאפשרים חידוש והפתעה. האמנית מוסיפה וגורעת מן החמר בעדינות רבה מתוך חופש, מינימליזם ופשטות. הדמויות הזעירות מזמינות חמלה, אמפטיה, ענווה וקבלת השונה. 
חופש, זרימה וקבלה, באים לידי ביטוי גם בספרי אמן שעזרוני צירפה לתערוכה מורכבת זו.
במובן מסויים זו תערוכה ארס פואטית. עזרוני חושפת ומסתירה ונמצאת באי נחת מתמיד. אין כאן ״סלפי״, אגו או חד משמעותיות. יש כאן יראה במובן של ״אשרי אדם מפחד תמיד״ יחד עם ענווה של קבלת העצמי "אם אני כאן הכל כאן"  אני בצורה השלמה שלי עם כל הכתמים וכל ההתלבטויות. זאת אני ואשאר כך גם אם תיווסף שכבה או תימחק, כי לא התוצאה אלא הנוכחות ללא יומרה לשלמות קובעת. 

גבי יאיר
אוצר התערוכה
2022



The current exhibition, similar to previous exhibitions by the artist, shows Rina Ezroni’s engagement in human figures. This time, in addition to her acrylic paintings, Ezroni is showing small clay portrait statues and artist books.
Ezroni’s paintings are multilevel works enabling various readings of the figures revealed through extended viewing. The figures are complex, abstract, and stained with multiple hues of faded colors and expressiveness. The works are not made with the intention of being clean, whole, sharp, or final: out of the uncertainty, Ezroni creates the generic. There is no lack of ambiguity, whether in the process or the outcome – all is complex and multilayered. The “final” composition is revealed only afterward, without a preconceived plan. One action leads to another, layers are added over layers, sometimes as erasure, and at other times as concealment. The passion of creation calms down during the work until the next pause to wonder, then “heats up” again, and so on.
In Ezroni’s oeuvre, the works are not necessarily final, but are correct for a given moment, and subject to change.
The portrait statuettes were also made through a process of searching for form, randomly pressing the clay and responding to shape. As in the case of an unplanned ink stain, chance and the non-judgmental acceptance of the result facilitates innovation and surprise. The artist adds and subtracts from the clay with great delicacy as she conducts her search based on freedom, minimalism, and simplicity. The tiny figures invite compassion, empathy, modesty, and acceptance of the “different.”
Freedom, flow, and acceptance are reflected as well in Ezroni’s artist books joining this complex exhibition.
In a sense this is an ars poetica exhibit. Ezroni reveals and conceals, remaining in a continuous state of discomfort. There is no “selfie” here, neither is ego, nor absolute clarity. What is here is awe, as in “Happy is the man who fears always” along with the humility and self-acceptance of “If I am here, everything is here” - I, in my whole form, with all of my stains and soul-searching. This is me, and I remain so, even if a layer is added or erased: the determining factor is not the result, but the presence without any attempt to be perfect. 
Gabi Yair
Exhibition Curator
March 2022

״געש״ היא תערוכה סוחפת המבוססת על ז׳אנר ציורי הנוף כנקודת מוצא, ממנה היא משתנית לפי הצורך, כדי להתאים למטרות האסתטיות של הציור עצמו. בהשראת היופי העוצמתי של הטבע האיסלנדי, התערוכה בוחנת את הרי הגעש, הזוהר הצפוני ונפלאות טבע אחרים.

An immersive exhibition related to landscape painting as a starting point but changing the motif as needed to fit the aesthetic goals of the painting itself. Inspired by the natural beauty of Iceland this exhibitions examines volcanoes, the northern lights, and other natural wonders.

בתערוכה מוצג ספר אמן שנוצר במשך שנה וחצי. פסוק אחר פסוק נפרסת מגילת שיר השירים לאורך כל דפי ספר היסטוריה יהודית. בספר מופיעות דמויות של קרובי משפחה של מאיר ראובן שנספו בשואה. האמן מוסיף למפגש בין המגילה לספר את תובנותיו ומעלה תהיות באשר לאהבה על השלכותיה, על חייו ועל אמנותו.

נחום מלצר הוא אדריכל-צייר? צייר-אדריכל?
למי מאתנו השואלים את עצמם שאלה זו, אני מציעה לעזוב את זה.
רק להתבונן.
לעבור עבודה, עבודה ולהתבונן...
לצרף את ההשפעות למכלול של תחושות, רגשות, מחשבות, זיכרונות...
תמהיל מעודן, ההופך לאפקט.
שפת האמנות הפלסטית.
לכל תערוכה יש סיפור, רק צריך לקרוא...

מחוות ליצירות מעולם האמנות
אמני גלריה מרי מציגים תערוכה קבוצתית בה עבודות שמתכתבות עם יצירות מעולם האמנות, כפרויקט משותף שבא להביע הערכה והוקרה ליצירות ואמנים בעלי ערכים תרבותיים ואמנותיים מוכחים.
חברי הגלריה מתייחסים בעבודותיהם לרוח היצירות שבחרו תוך הצמדות לסגנון האישי של כל אחד ואחת מהם.

אלון אבן-פז | הדסה בארי | יעל בוברמן-אטאס | רוני ברות | אלחנדרו אלכס גולדברג | יואל גילון (גולדשטיין) |
מירי גרמיזו | נעמי טנהאוזר | נחום מלצר | אביגיל פריד | שלמה סרי | רינה עזרוני | ריבה פינסקי-אוודיש |
חנה קרומר | מאיר ראובן (זלבסקי) | אורי ראושר

בתערוכת היחיד שלו בגלריה מרי, מציג הצייר אורי ראושר, שתי סדרות של עבודות בצבעי שמן וברישום. וכן יצירות פרי מכחולו של דודו ז"ל הצייר ההונגרי ג'יורי ראושר.
הסדרה האחת אשר על שמה נקראת התערוכה "לקסיקון משפחתי", כוללת ציורים פיגורטיביים המבוססים על התבוננות בצילומים, מתוך האלבום המשפחתי. סדרת ציורי דמויות ממשפחות ראושר ומשפחות קינטש, ושאר (משפחת אמו) אשר צולמו בין השנים 1920 ל-1965, בין שתי מלחמות עולם, צפות בחלל הגלריה כמו נקראו לבוא ולייצג עולם תרבותי, ופאר בורגני שהיה וחרב, רקמת חיים שנהרסה, סיפור של חיים ומוות, סבל, יתמות, הגירה ועליה לארץ ישראל.

***

Uri Rauscher is exhibiting two series of his own works at the Marie Gallery together with paintings by his late uncle, Hungarian painter György (Gyuri) Rauscher.
“Family Lexicon,” the series that gave its name to the exhibition, comprises figurative paintings made from observation based on photographs from family albums. Rauscher’s series of oil on canvas and drawings of his father’s relatives and of his mother’s family (Kincs and Schaar) photographed between 1920 and 1965, interwar and postwar, float in the gallery space as if summoned from the past to represent a world of culture and bourgeois luxury that was destroyed and is no more. He evokes a story of life and death, suffering, orphanhood, emigration, and immigration to Israel.

​

בתערוכה ככל הנראה מוצגות עבודות של יעל בוברמן-אטאס מהשנים האחרונות. הדפסים במגוון טכניקות, ציורי שמן ורישומים. הרקע המקצועי שלה כמעצבת גרפית נוכח בקוים האסתטיים והמוקפדים, בשקט הפנימי, ובקומפוזיציות הנעות בין האורגני לאדריכלי.
תקופת הקורונה הביאה את בוברמן-אטאס ליצור במרחב הביתי. הסלון הפך לסדנת הדפס אקספרימנטלית. כשהמציאות היצרה את צעדיה, היא הצליחה להפוך את הצמצום הזמני למרחב אינסופי של חקירה צורנית ופנימית. אופי התקופה הכתיב בסטודיו עבודה בפורמטים קטנים, שהוביל אותה לגילוי פנימי מחודש וליכולת לשרטט מתוך קירות הבית אופק רחב וחדש.
התוצאה מרמזת על מעין הייקו חזותי, דיוק שמותיר רק את מה שהכרחי עבורה מתוך מכלול הפרטים, הטקסטורות והצבעים.

אביטל וכסלר, אוצרת


The exhibition “As far as I can see” presents works by Yael Boverman-Attas from recent years, comprising prints in a variety of techniques, oil paintings, and drawings. Her professional background as a graphic designer is present in the aesthetic, careful lines, the inner calm, and in compositions moving between the organic and the architectural.
Due to the pandemic, Boverman-Attas had to make art in her domestic space. The living room became an experimental printmaking workshop, but under the constraints of the current situation, she managed to transform the temporary limitations imposed on daily life into an infinite arena for formal and internal inquiry.
The nature of “Coronatimes” and the resulting work in the home studio on small formats, led the artist to renewed inner discovery and the ability to draw from within the confines of her home a new and broad horizon.
The result hints at a kind of visual haiku, a precision that leaves only the essentials extracted from all of the details, textures, and colors.

Avital Wexler, Curator

​

במלאת שנה לפטירתו של האמן והמעצב ג'ורג גולדשטיין, גלריה מרי שמחה להציג מבחר מיצירותיו לאורך כ 50 שנות יצירה.

במלאת שנה לפטירתו של האמן והמעצב ג'ורג גולדשטיין, גלריה מרי שמחה להציג מבחר מיצירותיו לאורך כ 50 שנות יצירה.

בספרה סיפור על אודות החיים מבררת הציירת רוני ברות את השקיפות ואת מה שנשקף. על הציור היא אומרת שהוא תהליך בין החוץ לבין הפנים היוצא אל הבד. האמנית אחוזה לעיתים בתוך הציור וביחד עם האובייקטים האחרים היא משקפת את יציאתו של הפנים. על ההשתקפות כעל פעולה בשני מישורים היא אומרת: "כשיש לך השתקפות אז היא מדברת על האובייקט כעל זיכרון; והוא גם כמו ציור". האובייקט כזיכרון הוא הספק והציור של ברות הוא מעין רְאָיָה המשכפלת את עצמה ברשת של השתקפויות.